<h1>הפרדס לרש"י עניין ברכות</h1>
<h2>דף לג:</h2>
ושמיעת קול שופר, יש מחלוקת בקהילות. יש מברכין אותה לתקוע, ויש מברכין לשמוע, והיא העיקר. דתנן [ר"ה כ"ו ע"א] התוקע לתוך הבור או לתוך (הדוד) [הדות] אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא. ותניא [שם כ"ז ע"א] נתן שופר בתוך שופר ותקע בו אם קול פנימי שמע יצא אם קול החיצון שמע לא יצא. ואם תקיעה עיקר אם שמע קול הברה מה בכך, הא קא תקע, ומה לי פנימי ומה לי חיצון, אלא לאו שמע מינה דשמיעה עיקר מצות שופר ולא תקיעה, שהתקיעה קול בעלמא הוא בשופר ושלא בשופר. [ב"ק י"ח ע"ב] תרנגול שהכניס ראשו בתוך כלי זכוכית ותקע בו ושיברו כול'. הילכך שמיעת קול השופר הוא עיקר המצוה. גרסינן בשבת [צ"ו ע"ב] ויעבירו קול במחנה וכתיב ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם, מה התם ביום אסור אף כאן ביום אסור. ואני אומר מה התם בשופר, שאין גזירה שוה למחצה, אף כאן בויעבירו קול בשופר. ואינו כתוב ויתקעו במחנה שאין התקיעה עיקר. ואין מברכין על שמיעת קול שופר, לפי שאי אפשר בו להיפטר בה על ידי שליח, אלא לשמוע. חדא, דלא סגיא לכל אחד מישראל דלא שמע, ותו השמיעה עיקר ולא התקיעה. והמברך לתקוע(ה) לא יצא. דהא סגי דלא תקע איהו. והמשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא. ואי אמרת מאי שנא ממגילה שאין מברכין לקרות אלא על מקרא מגילה, משום דלא דמי מצות מגילה למצות שופר שמצות שופר אינה תלוייה אלא בשמיעה לבד, שאם תקע ולא שמע [לא] יצא, ואם שמע ולא תקע יצא. הילכך מברך לשמוע על עיקר המצוה, שאי אפשר ליהעשות על ידי שליח, ומברך לשמוע על עיקר המצוה השמיעה. אבל מקרא מגילה אינו כן שאם שמע ולא קרא או קרא ולא שמע יצא. דאפילו למאן דאמר [ברכות ט"ו ע"א] הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו לא יצא, ה[ני] מ[ילי] קריאת שמע דוקא דכתב שמע, אבל בשאר מצות דברי הכל יצא. והכת[י]ב הסכת ושמע ישראל ההוא בדברי תורה כת[י]ב. והא דתנן [מגילה י"ט ע"ב] הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, לא משום דלא שמע החרש מיפסיל דהא בשוטה וקטן חביריו דשמעו ואפילו הכי פסילי. וטעמא מאי, משום דשוטה וקטן לאו בני דיעה נינהו, חרש צריך להשמיע אליבא דרבי אלעזר בן עזריה אם השמיע יצא, והואיל ונפק איניש בעלמא בשמיעה בלא קריאה ובקריאה בלא שמיעה אין מברכין לשמוע ולא לקרוא דמשמע אין מצוה תלוייה אלא בקרי[אה] לבדה או בשמיעה לבדה, הילכך אין מברכין.
